נוסע, מכאן לשם, אהוד ומייקל מתנגנים בחלל ההוויה, בזמן האינסופי, מפלחים את נשמתי...
ספק מהרהר, ספק הוזה , בדבר החיבורים הקסומים שאהוד מחולל פעם אחר פעם, בטבעיות, בזרימה חופשית, טווה חוטים לא נראים של זהב טהור בינו ובין שותפיו לדרך , בינם לבין העולם, דרך הלב, עמוק ישר ומדוייק,...אלי.
נושם את הצלילים לתוכי, נושף מחשבות מסתלסלות ממעלה גרוני, נוהם, שפה...
שפה של אמת יש במוסיקה המגיעה משיפולי הבטן, שפה שאינה זקוקה לקיטועי המילה , שאיננה משתבשת בפרשנות מבדלת, שפה צלולה ובהירה ומדוייקת, הכורכת קודש בחול , שמים וארץ, אדם באדם , יחיד והמון...לב אחד
תודה אהוד ומייקל, תודה ענקית על רגעים קטנים של חסד העוצרים זמן מלכת.
שי
